מזרחי, ויקרא י״א:ל״ד

« מזרחי Leviticus 11:33 מזרחי Leviticus 11:35 »

34 רש"י פתח ↗

מכל האכל אשר יאכל. מוּסָב עַל מִקְרָא הָעֶלְיוֹן: "כל אשר בתוכו יטמא מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל" אֲשֶׁר בָּאוּ עָלָיו מַיִם וְהוּא בְּתוֹךְ כְּלִי חֶרֶס הַטָּמֵא יִטְמָא וְכֵן כָּל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי וְהוּא בְּתוֹךְ כְּלִי חֶרֶס הַטָּמֵא יִטְמָא. לָמַדְנוּ מִכָּאן דְּבָרִים הַרְבֵּה, לָמַדְנוּ שֶׁאֵין אֹכֶל מֻכְשָׁר וּמְתֻקָּן לְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיָּבֹאוּ עָלָיו מַיִם פַּעַם אַחַת, וּמִשֶּׁבָּאוּ עָלָיו מַיִם פַּעַם אַחַת מְקַבֵּל טֻמְאָה לְעוֹלָם וַאֲפִלוּ נָגוּב, וְהַיַּיִן וְהַשֶּׁמֶן וְכָל הַנִּקְרָא מַשְׁקֶה מַכְשִׁיר זְרָעִים לְטֻמְאָה כַּמַּיִם, שֶׁכָּךְ יֵשׁ לִדְרֹשׁ הַמִּקְרָא: אֲשֶׁר יָבֹא עָלָיו מַיִם אוֹ כָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי, יִטְמָא הָאֹכֶל, וְעוֹד לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ מִכָּאן שֶׁאֵין וְלַד הַטֻּמְאָה מְטַמֵּא כֵלִים שֶׁכָּךְ שָׁנִינוּ פסחים פ', יָכוֹל יְהוּ כָל הַכֵּלִים מִטַּמְּאִין מֵאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס תַּ"ל כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא מִכָּל הָאֹכֶל — אֹכֶל וּמַשְׁקֶה מִטַּמֵּא מֵאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס וְאֵין כָּל הַכֵּלִים מִטַּמְּאִין מֵאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס — לְפִי שֶׁהַשֶּׁרֶץ אַב הַטֻּמְאָה וְהַכְּלִי שֶׁנִּטְמָא מִמֶּנּוּ וְלַד הַטֻּמְאָה, לְפִיכָךְ אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְטַמֵּא כֵלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ, וְלָמַדְנוּ עוֹד שֶׁהַשֶּׁרֶץ שֶׁנָּפַל לַאֲוִיר הַתַּנּוּר וְהַפַּת בְּתוֹכוֹ וְלֹא נָגַע הַשֶּׁרֶץ בַּפַּת, הַתַּנּוּר רִאשׁוֹן וְהַפַּת שְׁנִיָּה, וְלֹא נֹאמַר רוֹאִין אֶת הַתַּנּוּר כְּאִלּוּ מָלֵא טֻמְאָה וּתְהֵא הַפַּת תְּחִלָּה, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, לֹא נִתְמַעֲטוּ כָל הַכֵּלִים מִלִּטַּמֵּא מֵאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס, שֶׁהֲרֵי טֻמְאָה עַצְמָהּ נָגְעָה בָּהֶן מִגַּבָּן, וְלָמַדְנוּ עוֹד עַל בִּיאַת מַיִם שֶׁאֵינָהּ מַכְשֶׁרֶת זְרָעִים אֶלָּא אִם כֵּן נָפְלוּ עֲלֵיהֶן מִשֶּׁנִּתְלְשׁוּ, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר מְקַבְּלִין הֶכְשֵׁר בִּמְחֻבָּר, אֵין לְךָ שֶׁלֹּא בָאוּ עָלָיו מַיִם, וּמַהוּ אוֹמֵר אֲשֶׁר יָבֹא עָלָיו מַיִם? וְלָמַדְנוּ עוֹד שֶׁאֵין אֹכֶל מְטַמֵּא אֲחֵרִים אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בּוֹ כַּבֵּיצָה, שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר "יֵאָכֵל" — אֹכֶל הַנֶּאֱכָל בְּבַת אֶחָת, וְשִׁעֲרוּ חֲכָמִים אֵין בֵּית הַבְּלִיעָה מַחֲזִיק יוֹתֵר מִבֵּיצַת תַּרְנְגֹלֶת ספרא; יומא פ':

35 רש"י פתח ↗

תנור וכירים. כֵּלִים הַמִּטַּלְטְלִין הֵם, וְהֵן שֶׁל חֶרֶס וְיֵשׁ לָהֶן תָּוֶךְ, וְשׁוֹפֵת עַל נֶקֶב הֶחָלָל אֶת הַקְּדֵרָה, וּשְׁנֵיהֶם פִּיהֶם לְמַעְלָה:

36 רש"י פתח ↗

אך מעין ובור מקוה מים. הַמְחֻבָּרִים לַקַּרְקַע אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה, וְעוֹד יֵשׁ לְךָ לִלְמֹד, יהיה טהור — הַטּוֹבֵל בָּהֶם מִטֻּמְאָתוֹ:

37 רש"י פתח ↗

טהור הוא. לִמֶּדְךָ הַכָּתוּב שֶׁלֹּא הֻכְשַׁר וְנִתְקַן לִקָּרוֹת אֹכֶל לְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיָּבֹאוּ עָלָיו מָיִם:

38 רש"י פתח ↗

מים על זרע. בֵּין מַיִם בֵּין שְׁאָר מַשְׁקִין, בֵּין הֵם עַל הַזֶּרַע בֵּין זֶרַע נוֹפֵל לְתוֹכָן, הַכֹּל נִדְרָשׁ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים:

39 רש"י פתח ↗

בנבלתה. וְלֹא בָעֲצָמוֹת וְגִידִין וְלֹא בַקַּרְנַיִם וּטְלָפַיִם וְלֹא בָעוֹר ספרא:

34 מכל האוכל אשר יאכל מוסב על מקרא העליון כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל אשר יאכל אשר באו עליו מים והוא בתוך כלי חרס הטמא יטמא. אמר שהוא מוסב למעלה מפני שאין לו דבקות עם ואותו תשבורו הסמוך לו ופירש אשר יבא עליו מים אשר באו עליו מפני שאשר יבא מורה אחר שהיה בתוך הכלי חרס הטמא אם יבא עליו מים יטמא ואין הדבר כן שהרי התורה אמרה וכי יותן מים על זרע ואח"כ ונפל מנבלתם עליו ואז הוא טמא מפני שביאת המים עליו הכשירו לקבל הטומאה הנוגעת בו אחר כן יאמר והוא בחוך כלי חרס הטמא מפני שלא יספיק במה שפירש אשר באו עליו להורות שביאת המים קדמה לטומאה כי יתכן שיפורש שכניסתו לתוך הכלי הטמא קדמה לביאת המים עליהם ואחר צאתם משם אם באו מים עליהם יטמאו מפני שכבר נכנסו לתוך הכלי הטמא לפיכך הוצרך לומר שבאו המים והוא בתוך כלי חרס הטמא כלומר בעודו בתוך הכלי הטמא שאחר שבאו המים עליהם והוכשרו לקבלת הטומאה עודן בתוך הכלי הטמא ומקבלים ממנו הטומאה אחר הכשרן במים שהנגיעה הקודמת שהיו בתוך הכלי טרם שבאו עליהן המים אינה מטמאה אבל הנגיעה שאחר שבאו עליהם המים שהן עדיין בתוך הכלי הטמא היא מטמאה אותן מפני שהוכשרו כבר לקבל טומאה מהמים שבאו עליהן הה"נ אם קדם ביאת המים עליהן קודם כניסתן בתוך הכלי טמאין מיד תכף שנפלו בתוך הכלי הטמא אשר באו עליו מים ומה שכתב רש"י בתוך כלי חרס הטמא לאו למעוטי אם באו עליו מים קודם נפלם בתוך הכלי אלא למעוטי אם באו עליהם מים אחר שיצא מן הכלי שאינו חוזר וניעור להיות טמא מפני הנגיעה הקודמת שנגע בכלי הטמא:

35 ואפילו נגוב. שהרי לא תלה הכתוב את טומאתו אלא אחר ביאת מים סתם ל"ש נגוב ל"ש לח:

36 שכך יש לדרוש המקרא הזה אשר יבא עליו מים או כל משקה. זהו אליבא דרבי אליעזר שאמר אין טומאה למשקין כל עיקר פי' ואפילו לטומאת עצמן ופריך תלמודא בפ"ק דפסחים מקרא דבכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא ופי' רש"י דקס"ד דה"ק אחד אוכלין שבתוכו ואחד משקין שבתוכו יטמא ונהי דלא דרשת יטמא יטמא מיהו טומאת עצמן מי לא מיטמו ומשני מאי יטמא הכשר פי' וה"ק כל אשר בתוכו מכל האוכל אשר יבא עליו מים או כל משקה אשר ישתה הוי הכשר ויטמא האוכל מחמת אויר כלי חרס הטמא ותניא נמי בת"כ אשר יבא עליו מים אין לי אלא מים מניין להביא הטל והיין והשמן והדבש והחלב ת"ל וכל משקה אי וכל משקה יכול אף מי תותי' ומי רימונים ושאר כל מי פירות ת"ל מים מה מים מיוחדין שאין להם שם לווי אף אני ארבה הטל והיין והשמן והדם והחלב שאין להם שם לווי ואוציא מי תותים ומי רימונים ושאר כל מי פירות שיש להם שם לווי יכול אפילו הן בבורות שיחין ומערות יהו מכשירין ת"ל בכל כלי יטמא מה כלי מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע כו' ומוציא אני את שבבורות ושבשיחין ושבמערות שאינן תלושין מן הקרקע אבל לא כרבי יהודה ור' יוסי שאמרו טומאת משקין היא מ"ה ומפרשי קרא דוכל משקה אשר ישתה בטומאה וה"ק א' אוכלין שבתוכו' ואחד משקין שבתוכו טמאים ואם תאמר אי משקה דהאי קרא להכשיר הוא דאתא למה לי תיפוק לי מקרא דוכי יותן מים על זרע י"ל חד לאוכל שנטמא מחמת כלי וחד לאוכל שנטמא מחמת שרץ וצריכא דאי אשמעינן אוכל שנטמא מחמת כלי ה"א משום דלא חמיר אבל אוכל הבא מחמת שרץ דחמיר אימא אף בלא הכשר קמ"ל הכי דרשי בת"כ וא"ת אי הכי לשמעינן אוכל הבא מחמת שרץ דבעי הכשר וכ"ש אוכל הבא מחמת כלים איכא למימר מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא כמו שתרצו בפ"ק דפסחים גבי חד למעוטי משקין הבאין מחמת כלי וחד למעוטי משקין הבאים מחמת שרץ וקאמרי התם דאי אשמעינן במשקין הבאין מחמת כלי דלא חמירא אבל משקין הבאין מחמ' שרץ דחמירי אימ' עושה כיוצא בו ופריך ולשמעינן משקין הבאין מחמת שרץ וכ"ש משקין הבאין מחמת כלי ומשני מידי דאתי' בק"ו טרח וכתב לה קרא:

37 ועוד למדו רבותינו מכאן שאין ולד הטומאה מטמא כלים שכן שנינו יכול כלים מטמאין מאויר כלי חרס ת"ל כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל אוכל ומשקה מטמא מאויר כלי חרס ואין הכלים מטמאין מאויר כלי חרס כו'. נראה לי דהאי ומשקה משבשת' היא וצריך לגרוס אוכל מטמא מאויר כלי חרס לא אוכל ומשקה שהרי המשקה כבר כתבו רש"י עצמו לעיל שהוא בא להכשיר ואליבא דרבי אלעזר ולא ליטמא כדברי רבי יהודה ור' יוסי ואם כן איך יתכן לומר אח"כ ועוד למדו רבותינו מכאן שאוכל ומשקה הן מטמאין ולא הכלים ועוד שבת"כ שלפנינו ומייתי לה בפ"ק דפסחים אינו כתוב רק ת"ל אוכל אוכלין מטמאין באויר כלי חרס ואין כלים מטמאין באויר כלי חרס:

38 אלא אם כן נפלו עליהן משנתלשו. פי' משנתלשו האוכלין מן הקרקע שהוא מקום גדולן לא משנתלשו המים המכשירין את האוכלין ממקום חבורן שהן הבורות שיחין ומערות ונהרות וכיוצא בהן דההוא מכל כלי נפקא כדלעיל ולא מכח הסברא כדכתב רש"י ז"ל שאם אתה אומר מקבלין הכשר במחובר אין לך שלא באו עליו מים ומהו אשר יבא עליו מים:

39 ולמדנו עוד שאין אוכל מטמא אחרים אלא אם כן יש בו כביצה שנאמר אשר יאכל אוכל הנאכל בבת אחת ושיערו חכמים כו'. בת"כ ומייתי לה ביומא בפ' יום הכפורים וזהו אליבא דרבי עקיבא דדריש כל אשר בתוכו יטמא אינו אומר טמא אלא יטמא לטמא את אחרים כדתניא בת"כ ואף על פי שכתב למעלה ועוד למדו רבותינו מכאן שאין ולד הטומאה מטמא כלים שכן שנינו יכול כלים מטמאין מאויר כלי חרס ת"ל כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל אוכל ומשקה מיטמא מאויר כלי חרס ואין כלים מיטמאין מאויר כלי חרס אלמא יטמא לקבל טומאה הוא ולא יטמא את אחרים י"ל דתרוייהו דרשינן מיניה כמשמעו לקבל טומאה כאילו אמר טמא הוא ולטמא אחרים מדלא כתיב טמא אלא יטמא אך קשה אי הכי מ"ל לרז"ל לדרוש קרא דאשר יאכל אוכל הנאכל בבת אחת לטומאת אחרים ולא לטומאת עצמן אימא איפכא אי נמי לתרוייהו וליכא למימר דהאי תנא דדריש אין אוכל מטמא אחרים אלא אם כן יש בו כביצה ואלו לטומאת עצמן אפילו בכל שהוא סבירא ליה יטמא לטמא אחרים הוא ולא לקבל טומאה מדלא כתיב טמא הוא ולפיכך דרש קרא דאשר יאכל דמשמע אוכל הנאכל בבת אחת לטומאת אחרים ולא לטומאת עצמן דהא ברישא דברייתא קתני יכול אף הכלים יהו מטמאין באויר כלי חרס ת"ל אוכל אוכלין מטמאין באויר כלי חרס ואין הכלים מיטמאין באויר כלי חרס אלמא יטמא בטומאת עצמן היא ובסיפא דהא ברייתא גופיה קתני אוכל יטמא מלמד שהוא מטמא בכל שהוא יכול יטמא אף לאחרים בכל שהוא ת"ל אשר יאכל הא אינו מטמא אחרים אלא בכביצה משמע דהאי תנא תרוייהו קא דריש יטמא לעצמו כמשמעו וגם יטמא לאחרים מדלא כתיב טמא הוא ושמא י"ל דהאי דקאמר שטומאת עצמן הוא בכל שהוא מד"ס הוא דקאמר ומה ששנו בת"כ אוכל יטמא מלמד שמטמא בכל שהוא אינו אלא דרך אסמכתא אלא מדאורייתא קרא דאשר יאכל דמשמע כביצה בין בטומאת עצמו בין בטומאת אחרים קאי מכיון דפי' יטמא בתרוייהו קמיירי כדלעיל וכן פי' הברייתא הזאת רבינו ישעיה הראשון ז"ל ורש"י ז"ל לא הביא שיעור הביצה אלא בטומאת אחרים לא מפני שסובר שטומאת עצמן מן התורה אינה כביצה רק מפני שטומאת עצמן אף על פי שהיא כשיעור ביצה מן התורה חז"ל התמירו בה אפילו בכל שהוא לפיכך לא הביא שיעור הביצה אלא בטומאת אחרים שהוא כשיעור ביצה אפילו מדברי סופרים ולכן יש לתמוה על הרמב"ם ז"ל שכתב שיש בזה קצור בדברי הרב כי מי גלה לו שלא יפורשו דברי הרב בזה האופן מאחר שהוא עצמו פי' דברי התנא של ת"כ כן ועוד אפילו אם ת"ל שדעת הרב היה שטומאת עצמן בכל שהוא הוא מן התורה עדיין לא היה לו לטעון עליו מאחר שיש כמה גדולי עולם שסוברים כן שהרי הרמב"ם ז"ל כתב בפרק רביעי מהלכות טומאת אוכלין כמה שיעור אוכלין לטומאת עצמן כל שהן אפילו שומשום או חרדל מתטמא שנאמר מכל האוכל אשר יאכל כל שהוא ואין אוכל טמא מטמא אוכל אחר או משקין או ידים עד שיהיה כביצה בלא קליפתה ומדלא פירש שטומאת עצמן בכל שהוא אינה מן התורה אלא מד"ס כמנהגו בכ"מ ש"מ שהוא סובר שהוא מן התורה ולא מד"ס:

« מזרחי Leviticus 11:33 מזרחי Leviticus 11:35 »